Back

החוק המוצע מתבסס על הנחה לגמרי לא נכונה, שאדם הוא אותו אדם בכל המצבים. כאשר אדם בריא, עצמאי ובלתי תלוי בזולתו, השקפת עולמו היא אחת. אז אדם חושב על כבודו ועל ערך עצמאותו בצורה מסוימת. לפי דעתי, אנשים מבוגרים הנמצאים במצוקה סיעודית משנים את דעתם. בעוד שאדם עצמאי חש עצמו בעל יכולת ובעל תדמית עצמית גבוהה, האיש המרותק למיטה ייהנה משתייה, מאוכל ומלטיפה. איכות חייו והפירוש שייתן לחייו יהיו שונים מאלה של האיש העצמאי. לא פעם ראיתי "סופר-מנים" שאמרו, כי הם מוכנים לחיות רק בתנאי שיהיו עצמאים לגמרי, אחרת דבר לא שווה, וכאשר נפלו למשכב ואיבדו את עצמאותם, נהנו מביקורו של נכד. הסיבות לשמחה בחיים יכולות להשתנות. לכן אדם שיכתוב את צוואתו בעודו עצמאי, לא בהכרח יחשוב באותה צורה כאשר יהיה מרותק למיטתו.