״בודהיזם  היא אורח חיים ודת המושתתים על הדרכותיו של גאוטמה בודהה, שחי ולימד בהודו במאה החמישית או השישית לפני הספירה, כאשר מטרתו הסופית הייתה הפסקת הסבל האנושי.

הבודהיזם שם את הדגש על דרכו האינדיווידואלית של האדם להגשמה (במקום על אלוהים או ישות חיצונית, או משנה חברתית/תרבותית כפי שעושות ברוב המקרים דתות אחרות). על-פי השיטות שמציע הבודהיזם, אדם החפץ להכחיד את הסבל או להשתחרר יפעל על פי הנחיותיו של בודהה כפי שהן באות לידי ביטוי בדרך המתומנת, ואין הוא תלוי בחסדיו של אל או כוח חיצוני מיטיב אחר.

מקור הבודהיזם בהודו, אולם רוב הבודהיסטים היום מתגוררים במדינות אחרות במזרח ודרום אסיה. המושג בודהה  משמעותו בסנסקריט: "זה שהתעורר" אינו כינויו של אדם מסוים אלא כינוי למי שהגשים את הדרך הבודהיסטית והשתחרר. גאוטמה מייסד הבודהיזם, היה הבודהה הראשון, שהראה את הדרך. דהרמה (בסנסקריט) משמעותה "הדרך", חוקי הטבע, או מה שלימד גאוטמה. 

גאוטמה סידהארתה המכונה גם שאקיימוני, "החכם משבטהשאקיה"  חי ככל הנראה 563 -479 לפנה"ס הוא  היה נסיך הודי, בן לשבט שאקיה שלרגלי הרי ההימלאיה, שהתווה את העקרונות הראשיים של הדהרמה - "תורת התופעות", "הדרך", "האמת" - השקפת עולם ודרך תרגול התודעה שהפכה לימים לדת הנקראת על שמו, בודהיזם. 

על פי המסורת הוא נולד כנסיך במשפחה מיוחסת וגדל בארמונו של אביו כשהוא מוגן לחלוטין מהעולם החיצון. בבגרותו יצא מן הארמון ונחשף לצער, מחלות ומוות - דברים שלא הכיר קודם לכן. המפגש הזה עורר בו הבנה כי החיים מלאים בסבל, ומתוך תדהמה וחמלה גדולה לבני האדם, החליט להקדיש את חייו לחיפוש הפתרון לסוגיית הסבל הקיומי האנושי. בגיל 29 פרש מחיי המשפחה ועזב את אשתו ובנו ואימץ חיי "סאדהו" - פרוש נודד (דבר שהיה מקובל במסורת ההודית מאותה תקופה ועד היום). חיי הפרושים בהודו כללו סיגופי גוף ונפש קשים (צום, מגורים ביער הרחק מבני אדם, התרחקות מתענוגות, תרגולים קשים ועוד) כל זאת בשם המטרה למצוא את "גרעין האמת" של החיים האטמן - היסוד הראשוני ביותר באדם, שהוא חיבור והתגלמות ל"ניצוץ האלוהי" הוא נדד, למד והסתגף במשך 6 שנים - אך לא הגיע לדעתו לתשובה משביעת רצון. ע"פ המסורת בודהה התיישב תחת עץ (שלימים נקרא על שמו - עץ הבודהי) בעיר שהיום נקראת בודגאיה. הוא נשבע שלא יזוז ממקומו עד אשר תתגלה לו התשובה אשר הוא מחפש. ישנן מסורות שונות סביב השאלה כמה זמן ישב הבודהה תחת העץ עד שהפך לבודהה - מילולית: "זה שהתעורר". יש אומרים לילה אחד ויש אומרים שלוש שנים. בישיבת המדיטציה שלו תחת העץ נגלו בפניו העקרונות המרכזיים של תורתו: כל התופעות חולפות ואינן בעלות "מהות עצמית גרעינית". גם ה"אני" שלנו הוא תופעה משתנה וחולפת, המורכבת משלל תופעות חולפיות אחרות, שגם הן חסרות בסיס ועל כן קבע "אנאטה" - אין אטמן, אין גרעין יסודי לנפש, או בעצם - "אין אני". מכאן הבין שייחוס ממשות והיאחזות בתופעות חולפות (רגשות, מצבי חיים, דברים חומריים וכו') היא טעות יסודית של בני האדם. בשל הקושי שלנו לקבל את חוק הטבע של החולפיות - למעשה כל התופעות הן "בטבע" הסבל: טבען הוא להופיע/להיוולד, להתקיים ולחלוף והן מתקיימות במעגל אינסופי של לידה ומוות סמסרה. מכאן הסיק כי הסבל הקיומי האנושי מקורו בהיאחזות התודעה שלנו בדבר שהוא בלתי אפשרי, ועל כן הדרך לשחרור מסבל היא אימון ותרגול התודעה. בודהה גילה דרך חדשה שאינה סיגוף ואינה התענגות חושים ועל כן כינה אותה "דרך האמצע". בעזרת מדיטציה הוא גילה כיצד ניתן למגר את הסבל, ולהשתחרר ממצב התודעה של הסמסרה למצב התודעה של הנירוואנה. 

תורתו של הבודהה שרדה אולי כיוון שהייתה כה מהפכנית, העיסוק הישיר והנקי שלה בסבל הקיומי של החיים היה דבר שודאי הדהד בליבם של רבים ואט אט סחף אחריו הבודהה קהל מאמינים גדול. את ארבעים וחמש השנים לאחר "שהתעורר" הקדיש להוראה של תורת הדהרמה, הדרך הבודהיסטית, עד שמת בגיל 84.

לבודהיסט שלוש "אבני חן" או "שלוש מחסות" העוזרות לו:

1. בודהה – האדם המשוחרר, הנאור, אותו אחד שהגשים את יעודו וזכה לחיות בנירוואנה.
2. דהרמה – כלומר האמת שנתגלתה לבודהה ואותה הוא מלמד.
3. סנגהה – קהילת ההולכים אחר הבודהה.״

 ציטוט חלקי מתוך הערך על ׳בודהיזם׳ באתר ויקיפדיה.